מבוכים תמיד מרתקים ילדים ומבוגרים, ועושים חשק לפתור אותם… יש המון סוגים, הם מתאימים מגיל 4 ועד אינסוף, של המון חברות. אלה לגיל הצעיר נקראים "המבוך הראשון שלי" והם ממש פשוטים, יש בהם מסלולים קצרים בלי הרבה בלבולים, עם שבילים די רחבים לעבור דרכם בעפרון, והם מאפשרים רכישת שליטה בעפרון ומתרגלים דיוק גרפי. לגדולים יותר יש חוברות ברמות קושי גבוהות, עם מסלולים בעובי צר ובלבולים לאורך הדרך, שדורשים יותר תכנון, דיוק ושליטה, ממש כמו לכתוב בשורות צרות של מחברת.

בחוברות מבוכים בכל דף מופיע ציור ובתוכו מסלול עם חץ כניסה וחץ יציאה, או נקודה שצריך להגיע אליה. על הילד להיכנס לתוך המסלול בעזרת עפרון, לעבור ולמצוא את השביל הנכון שיוציא אותו מהמבוך. כדאי לעבוד לאט בכלי הכתיבה ולא למהר – אני תמיד מסבירה לילדים שכדאי להיות "נהג זהיר" כשהם פותרים את המבוך, לנסוע באמצע הכביש ולא להתנגש בקירות (לא לעלות על הקוים השחורים שמסמנים את גבולות השביל…).

חשוב לתת לילד לתכנן את הדרך באצבע לפני שהוא פותר בעפרון, ואף לבקש ממנו להראות שוב את הדרך באצבע כדי לזכור אותה כשהוא מבצע את הפתרון בעזרת כלי כתיבה. בצורה כזאת נפחית התנהגות של ניסוי וטעיה, נגביר תכנון ובקרה, נמנע טעויות ונחזק גם תפקודי זכרון. כדאי לפתור בעפרון ולא בטוש או בעט, כדי לתקן בקלות אם צריך. מבוכים משפרים תכנון, קשר עין-יד, דיוק, תפקודי חשיבה כמו רצף ובקרה עצמית – ומהווים אתגר שיוצר עניין אצל הילד.